מבול הארכות חוזה

ראינו אתמול לא פחות מ-5 הארכות חוזה לשחקנים שנכנסים לשנתם הרביעית ב-NBA והיו אמורים להפוך לשחקנים חופשיים מוגבלים. מה אפשר ללמוד מזה?

הדבר הבולט ביותר, שציינו גם עידו גילרי כאן בתגובות וגם ג'ון הולינגר באתלטיק, הוא הפחד מהקיץ של 2020. בקיץ של 2020 אין שחקנים חופשיים בולטים (אנדרה דראמונד, דניאלו גלינארי, מארק גאסול, גוראן דראגיץ' ואוטו פורטר מובילים את השוק לצד אנטוני דיוויס, דמאר דרוזן ומייק קונלי שיכולים, תאורטית, לצאת מחוזהם אבל לא צפויים לעשות כן), מה שהופך את המחיר של כל שחקן צעיר משמעותי ליקר יותר ממה שהוא באמת שווה – הביקוש נשאר זהה כשההיצע קטן.

לכן קבוצות הסכימו לשלם יותר. קבוצות בבנייה, כמו אטלנטה או שרלוט, יכלו להציע חוזה גדול לשחקן כמו באדי הילד או ג'יילן בראון, גם אם זה מעבר לשווי שלו. נוצר כאן סוג של אפקט דומינו, כשחתימה רדפה חתימה. יהיה מעניין לבחון אם תקרת השכר אכן תרד כפי שחוששים בעקבות משבר היחסים של ה-NBA עם סין. אפשר לטעון שקבוצות לא חוששות מכך ולכן החליטו להציע לשחקנים הארכות חוזה ולהתחייב מראש לפני ירידת התקרה האפשרית, או שהשחקנים חוששים מירידת התקרה ולכן הסכימו לחתום על הארכות חוזה ולא לצאת לשוק. לא סביר שנראה משהו כזה בשנים הבאות, למשל ב-2017 בה דונובן מיטשל, די'ארון פוקס, קייל קוזמה וג'ון קולינס עתידים לצאת לשוק. שוק השחקנים החופשיים לא אמור להיות חלש באף שנה מהשנים הקרובות ברמה הצפויה ב-2020 ולא יהיה חשש מירידה חדה בערך תקרת השכר, כמו עכשיו, מה שהופך את הערב שהיה אתמול לחד-פעמי.

החוזים עצמם

טייקים קצרים על החוזים שנחתמו:

באדי הילד – 86 מיליון מובטחים ל-4 שנים. החוזה האהוב עליי מהרשימה. בניגוד לרוב החוזים באן.בי.איי זה חוזה יורד, כך שהילד ירוויח את רוב הכסף המובטח בשנה הראשונה בחוזה והכמות תרד עד לשנה הרביעית. בכך הקינגס נמנעים משילום מופרז של מס מותרות לעתיד, דבר חשוב כשבקרוב מאוד פוקס ומרווין באגלי יחתמו על הארכות חוזה גדולות מאוד. חוזה מבוסס תמריצים (הילד יכול לקבל עד ל-106 מיליון דולר) הוא לא רע בכלל עבור שני הצדדים. בסופו של דבר הילד בן 27 עכשיו, כך שיש היגיון מסוים בחוזה יורד. לא בטוח שהוא יהיה יותר טוב בסיום החוזה מרמתו הנוכחית, בניגוד לכל אחד אחר שחתם הערב. הוא שחקן של 21 נקודות למשחק באחוזים טובים, משלים נהדר את פוקס ועוד יכול להתפתח גם בהגנה. מהלך יפה של הקינגס.

ג'יילן בראון – 103 מיליון מובטחים ל-4 שנים. גם כאן בראון יכול להגיע ל-115 מיליון דולר מבוסטון אם יעמוד בבונוסים ריאליים יותר או פחות. ג'יילן בראון לא שחקן של 25 מיליון דולר לשנה מבחינת האיכות, אבל בקיץ קבוצה עם הרבה תקרת שכר ומעט כישרון יכלה לזרוק עליו חוזה מקסימום. הסלטיקס העדיפו לחסוך קצת כסף ולא לאבד את הפוטנציאל של בראון, ויש לו כזה כמו שראינו בפלייאוף 2018 בו קלע 18 נקודות למשחק. אם הוא היה מקבל את ההארכה מיד אחרי אותו פלייאוף, אגב, התגובות אליה היו שונות מאוד. בוסטון מאמינה שהיא יכולה להוציא ממנו את רמת המשחק הזאת, אבל השאלה הגדולה נמצאת בהגנה. אם בראון יצליח להפוך לשחקן ששומר על שוטינג גארדים, סמול פורוורדים ופאוור פורוורדים ברמה גבוהה לאורך זמן החוזה ישתלם. אם לא, זה יהיה מהלך רע של דני איינג'.

דז'ונטה מארי – 64 מיליון ל-4 שנים. מצד אחד שחקן הגנה אדיר, כשבריא. ב-2017/18, ללא קוואי לנארד (או טים דאנקן) הצליח להחזיק הגנת ספרס שפשוט קרסה בלעדיו בעונה החולפת. מצד שני לא שיחק שנה שלמה והוא פוינט גארד שלא מוסר – 2.8 אסיסטים למשחק בעונתו המלאה האחרונה – ובלי קליעה עקבית או מרשימה במכללות או בבוגרים. 16 מיליון דולר לשנה זה לא מחיר רע, אבל בשביל להיות טוני פארקר הבא אנחנו צריכים לראות אותו מוסר יותר.

דומנטס סאבוניס – 75 מיליון דולר מובטחים ל-4 שנים. הרבה כסף ויכול להיות שסאבוניס שווה את זה, אחרי שראינו ממנו 14 נקודות, 9 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק ב-25 דקות מאוד יעילות בערב כמחליף באינדיאנה. השאלה מבחינת ההתאמה שלו לפייסרס היא השילוב ליד מיילס טרנר, כשהשנה הם יפתחו אחד ליד השני. שניהם על חוזים יחסית נוחים, כך שאינדיאנה תוכל להעביר אחד מהם תמורת שחקן חוץ משמעותי בסיום העונה במידה והשילוב לא יצליח.

טאורן פרינס – 25 מיליון דולר מובטחים לשנתיים. אחד מהשחקנים הטובים ביותר בקדם העונה. יפתח העונה, אבל התפקיד המשמעותי יותר יהיה בשנתיים בהן הארכת החוזה שלו תהיה בתוקף, כשישחק לצד קווין דוראנט וקיירי אירווינג. פרינס שחקן חמישייה לגיטימי שקלע נהדר בקדם העונה ויכול לשמור על פורוורדים והחוזה הזה נותן לברוקלין שחקן שלשות והגנה לגיטימי לצד שני סופר-סטארים, גארד עם קליעה נהדרת בדמות ג'ו האריס, סנטר הגנתי בשם דיאנדרה ג'ורדן וחבילה מעניינת לטרייד המשך על סופר-סטאר (ספנסר דינווידי, כריס לברט, ג'ארט אלן). הארכת החוזה הזאת מאפשרת לברוקלין לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה כשהם המועמדים המובילים שלי להנחתת כוכב שלישי.

ניו אורלינס בלי ציון

הפליקנס ישחקו בלי ציון וויליאמסון ל-6-8 השבועות הקרובים לאחר שהבחירה הראשונה בדראפט קרע את המיניסקוס. מדובר בפציעה נוספת בברך של וויליאמסון, לאחר שנאלץ להחמיץ כחודש לפני ובמהלך טורניר המכללות של השנה. לפליקנס יש ב-2019, תשעת השבועות הקרובים, 22 משחקים נגד קבוצות שעשו פלייאוף בשנה הקודמת (כשמחשיבים את הלייקרס ולא מחשיבים את הת'אנדר. אם מחשיבים גם את הת'אנדר המספר קופץ ל-25) מתוך 34. ציון לא אמור לשחק במשחקים האלה, בהם ניו אורלינס תציג קבוצה חדשה לגמרי. אם הפליקנס יהיו רחוקים מתמונת הפלייאוף כשציון אמור לחזור, האם כדאי להם לסכן אותו אחרי הפציעה או שעדיף להם לתת לו להכין את הגוף ברמה הנדרשת ל-NBA לאורך כל העונה, ובכך להקטין את הסיכון מפציעות להמשך הקריירה?

שאלה שראויה לדיון בתגובות. מעבר אליה, בואו נדבר על מה אפשר לראות מהקבוצה בלי וויליאמסון. סביר שמי שיזכה לרוב הכדורים של ציון בהתקפה הוא דריק פייבורס, לראשונה מזה הרבה זמן בלי הצל של רודי גובר ביוטה. פייבורס קלע ב-72% בטבעת בשנה שעברה, כשההתקפה של יוטה קולעת 110.8 נקודות פר 100 פוזישנים בדקות בהן הוא משמש כסנטר, לפי cleaning the glass. פייבורס רים-ראנר שיזכה לכמות משמעותית של כדורים בצבע וחוסם טוב, שיוכל להראות את הפוטנציאל שלו בהתקפה בצורה משמעותית בלי סנטר כבד כמו רודי גובר לידו. בלי ציון יהיה לו את החופש להראות למה הוא מסוגל והוא יפתיע הרבה אנשים בתקופה הזאת.

השאלה היא מי יפתח ליד פייבורס, שהיה צפוי לפתוח גם ככה לצד וויליאמסון. יכול להיות שנראה את ניו אורלינס הולכת על אחד מהסנטרים שלה – ג'ליל אוקפור או ג'קסון הייז הצעיר, אבל הראשון דורך על המשבצת של פייבורס בצבע ופחות מוכשר ממנו והשני לא נראה כמישהו שבשל לדקות כשחקן חמישייה באן.בי.איי. אפשרות מעניינת שעלתה היא מתן דקות לברנדון אינגרם כפאוור פורוורד, לצד ג'יי ג'יי רדיק והקו האחורי של ג'רו הולידיי ולונזו בול. זאת תהיה קבוצה שתשחק כדורסל מהיר מאוד, כשפייבורס הצליח לספק הגנה טובה על הטבעת כסנטר ב-18/19. יהיה מעניין לראות את זה מניו אורלינס, כשאופציה נוספת היא מתן דקות לניקולו מלי שהגיע מהיורוליג ויכול לרווח את המגרש לפייבורס. כל רביעייה טובה שתרוץ סביב פייבורס תזכה לזמן משחק ליד וויליאמסון, אם הוא יחזור העונה, בשל הדמיון בסגנון משחקם.